זהו פרסום חוזר וערוך של הפוסט אשר פורסם במקור לפני ארבע שנים. מצאתי לנכון לחזור אליו, שכן לפני שבוע, בתאריך 22.1.2024 מלאו לסרטון הפרסומת "1984" ארבעים שנה בדיוק. ואין כמו יום הולדת עגול, הזדמנות לחזור ולספר את הסיפור המופלא של הסרטון האייקוני, אשר נחשב עד היום בין סרטוני הפרסומת הטובים של כל הזמנים, אם לא הטוב שבהם.
Continue readingתגית: סופרבול
איך אי-פרסום טוב מפרסום? או: חשיבות ה-IMC לתדמית המותג.
הרבה מאד מילים הוכברו, ועוד יוכברו, על הפרסומות של סופרבול מספר 55, ששודר החודש (פברואר 2021). דיונים בשאלה מי הפרסומת הטובה ביותר, מי המצחיקה ביותר הפוגעת והכי גרועה מתקיימים בין מומחים. כך היה תמיד לגבי סופרבול בכל הזמנים. הסופרבול הוא אירוע טלויזיוני / ספורטיבי / פרסומי / תרבותי מהגדולים בתבל, המרתק אל מסך הטלוויזיה למעלה ממאה מיליון צופים ברחבי ארצות הברית. הוא נמשך שעות ארוכות ומשובץ עשרות פרסומות. גם של מפרסמים גדולים מאד וגם של מפרסמים קטנים. אלה גם אלה משלמים עבור הזכות לפרסם במהלך המשחק סכום דמיוני של חמישה וחצי מיליון דולר לכל שלושים שניות של זמן אויר. על אספקטים שונים של הסופרבול כארוע פרסומי, כבר כתבתי בעבר כאן, וכאן.
השיח סביב הפרסומות בסופרבול נפתח שבועות לפני המשחק. הספקולציות Continue reading
לג'ף בזוס יש הכי גדול, או: האם זה באמת מוצדק?
"אלקסה", למי שלא היה בסביבה לאחרונה, היא "עוזרת אישית" המוטמעת במכשירים שונים, ביניהם ב"אקו", רמקול שיכול לשדר מוזיקה ממערכת שמע המחוברת אליה באמצעות בלוטות'. אבל יותר מרמקול "אקו" הוא מערכת מיקרופונים הקולטת פקודות בקול אנושי ו"אלקסה", העוזרת, מוציאה אותן לפועל בצייתנות רובוטית. החל מהזמנת מוצרים (אחרי הכל "אלקסה" היא מוצר של חברת אמאזון) ועד הפעלת אביזרים של הבית החכם. ואם יש מי שחושד שבאמצעות מערכת המיקרופונים והחוכמה שלה "אלקסה" יודעת ורושמת לעצמה עוד דברים המתרחשים בבית ומדווחת אותם למי שמדווחת (רמז, אמאזון), הוא עושה זאת על אחריותו בלעדית.
לכבוד מאורע השנה של תעשיית הפרסום האמריקאי, שהתקיים אתמול, ואשר בהפסקות שלו שודר משחק פוטבול משעמם, הנקרא "סופרבול", רק כדי לשמש רקע לטובת העיקר, הפיקה חברת אמזון פרסומת ל"אלקסה". תגידו, פרסומת למוצר טכנולוגי, חדש יחסית, מה יש כאן לדווח? הרי, "אלקסה" לא לבד בשוק, הרבה חברות מייצרות גאדג'ט כזה, גוגל, שיאומי, אפל ועוד, ואמאזון רוצה להצליח.
אז ככה, הפרסומת ששודרה נמשכה 90 שניות (דקה וחצי), ושולבו בה מספר אנשים מפורסמים, לצד שחקנים אנונימיים. במפורסמים: השחקן סיר אנתוני הופקינס, הראפרית קארדי בי. והשף גורדון ראמזי. וגם המייסד והבעלים של אמאזון, ג'ף בזוס.
עלות זמן השידור בסופרבול 52 (שנת 2018) עמדה על מעט מעל 5 מיליון דולר ל 30 שניות, משמע כ- 15 מיליון דולר עבור שידור הפרסומת. בהנחה (שלא בטוח שהיא נכונה) שג'ף בזוס לא חייב את אמאזון עבור הופעתו בפרסומת, אמאזון שילמה רק לשלושה מפורסמים. אין דיווח פומבי על היקף התשלום, אבל אפשר להניח ששכרם של מפורסמים בסדר גודל כזה אינו "בוטנים". שכר שאר השחקנים, ארבעה לוקיישנים ושאר הוצאות. לא זול.
אבל מעבר לכסף עצמו, ארבעה מגה-מפורסמים בפרסומת מגה-ארוכה.
וכל זה בשביל, סליחה, רמקול חכם?
מה הוא ניסה להוכיח, ג'ף בזוס?
"1984" – אגדת פרסום
היום, יום ראשון הראשון בחודש פברואר, היום הוא "סופר סנדיי". היום משוחק בארצות הברית "משחק הגמר" בפוטבול בין אלופת הליגה הנקראת AFC ובין אלופת הליגה הנקראת NFC, משחק ה"סופרבול" (SUPERBOWL). לסופרבול, כאירוע פרסום ייחודי, יוקדש פוסט משלו. היום הוא גם יום הזיכרון ה- 34 לפרסומת "1984", שפורסמה במשחק "סופרבול ה- 18". הפרסומת הזכורה מאז, והנחשבת על ידי רבים כפרסומת הטובה ביותר של כל הזמנים. לרגל המאורע, יסופר כאן סיפורה האמיתי של פרסומת זו.
הפרסום בארצות הברית מתריס מול טראמפ. הייתכן?
דונאלד טראמפ נבחר לתפקידו בחודש נובמבר 2016 ונכנס לתפקידו ב 20 בינואר 2017 אך לפני חודשיים. כזכור, נחשף טראמפ, במהלך קמפיין הבחירות שלו, כמחזיק בעמדות גזעניות, מיזוגיניות, הומופוביות, מפלגות ומתסיסות. לפחות בעיני אלה המחשיבים עצמם ליברלים, פתוחים ונאורים. במהלך הקמפיין הבטיח טראמפ לאסור כניסה של גזעים מסוימים, היספנים, מוסלמים ופליטים, ויסגור את הגבולות בפני אנשים שאינם עומדים באמות מידה שהגדיר.
בסוף חודש ינואר השנה, התקיים משחק הסופרבול ה-51 שבמהלכו שודרו שפע של פרסומות חדשות, כמו שקורה מדי שנה, שכן הסופרבול הוא מוקד לפעילות הפרסומית, מושך תשומת לב רבה, ולא בכדי משלמים המפרסמים בו סכום עתק של 5 מיליון דולר לשידור אחד באורך 30 שניות.
בין הפרסומות הרבות שודרו גם מספר פרסומות אשר הצופים ראו בהן התרסה כלפי טראמפ וכל מה שהוא מייצג, אף שיש שיטענו שתהליך הפקת הפרסומות החל זמן רב לפני בחירתו של טראמפ לנשיאות ולא הגיוני שהמפרסמים יכלו להתייחס לבחירה. אבל אל נקלקל סיפור טוב.
בפרסומת שלה הראתה קוקה קולה מונטאז' של צעירים אמריקאים ממגוון מוצאים שרים "אמריקה היפה" במגוון של שפות זרות המדוברות על ידי תושבי ארצות הברית. והסגיר: "ביחד זה יפה".
חברת מוצרי השיער " It's A 10" הזהירה את הצופים: "אנחנו צפויים לארבע שנים של שיער נוראי".
גם לחברת גוגל היה מה לומר. בפרסומת לעזר הביתי "גוגל הום" היא ליהקה אוסף של שחקנים ממוצאים שונים להציג שהבית האמריקאי הוא מאושר בגלל היותו מגוון ורב תרבותי. אתגר למי שחושב אחרת.
חברה אנונימית למדי למסחר בחומרי בניה, "84 Lumber" הציגה בפרסומת סאגה ארוכה של אם היספנית ובתה העושות את דרכן במקסיקו לכיוון הגבול עם ארצות הברית ופוגשות בהגיען לגבול חומה אימתנית. אגב, רשת פוקס, זכיינית השידור של הסופרבול השנה צנזרה את הפרסומת. זו הפרסומת המלאה (כמעט 6 דקות).
והפרסומת שזכתה להרבה מאד התייחסות היתה של בירה באדווייזר אשר הוקדשה לזכרו של אדולפוס בוש, אחד ממייסדי המבשלות. מהגר מגרמניה, אשר בהגיעו נאמר לו שהוא לא רצוי. אבל הוא נכנס והקים חברה אדירה. חסידי טראמפ קראו להחרמת בירה באדווייזר.
ואילו החודש, שודרה בארצות הברית פרסומת לקידום התיירות לעיר ניו אורליאנס, בה מתקיים פסטיבל ה"מרדי גרה" מדי חודש מרץ. פסטיבל צבעוני ורב משתתפים אשר הקהילה הלהט"בית משתתפת בו במלוא הצבעוניות, בדוגמת מצעד הגאווה באירופה, אך בשונה ממצעד הגאווה מדובר באירוע בו נוטל חלק הציבור הרחב. הפסטיבל מושך אליו תיירים מכל רחבי ארצות הברית ומרחבי העולם והוא מהווה חגיגה של שוויון, שותפות ופתיחות.
השנה החליטו גורמי התיירות בניו אורליאנס להחצין את אווירת הפתיחות והשוויון. בהעברת מסרים מפה לאוזן, התאספו כ-400 בני אדם מכל שדרות האוכלוסיה בעיר, והתנדבו להקדיש זמן כדי ליצור סרט פרסומת נושא מסר בהתאם. הקהל הגדול, על התלבושות המגוונות, האיפור, והתכשיטים, לצד אנשים בתלבושות יום יום, צעדו לאחור תוך הסרת תלבושות צבעוניות ומחיקת האיפור מהפנים, כדי לסמל את נסיון הנשיא להסיג לאחור את החברה החופשית והפתוחה, מבלי לנקוב בשמו. אבל כאשר מופיעה הכרזה "לעולם לא נצעד לאחור" שבה המוזיקה לרחובות והמשתתפים צועדים בשמחה קדימה.
הסרטון הופץ באמצעות הרשתות החברתיות ויותר מכך בהפצה ויראלית על ידי האזרחים שראו בסרטון אות למחאה והפגנה להתנגדותם לרעיונותיו של הנשיא טראמפ.
הפרסום המסורתי לא מת, הוא חי ב"סופרבול"
אתמול, יום ראשון הראשון בחודש פברואר, כמידי שנה ביום ראשון הראשון בחודש פברואר, הלא הוא ה"סופר סנדיי", נערך ה"סופרבול". משחק הפוטבול, המרתק אל מסך הטלוויזיה למעלה ממאה מיליון צופים ברחבי ארצות הברית. זהו אירוע טלוויזיוני ענק הנמשך שעות ארוכות ומשובץ עשרות פרסומות מטעם מפרסמים גדולים מאד מחד, ומפרסמים קטנים מאידך, המשלמים עבור הזכות לפרסם במהלך המשחק סכום דמיוני של קרוב לארבעה מיליון דולר לתשדיר אחד באורך 30 שניות.
השיח סביב הפרסומות ב"סופרבול" נפתח שבועות לפני המשחק, הספקולציות סביב התשדירים, הרמזים והטיזרים, מנסים ליצור עניין בקרב הצופים הפוטנציאליים ולמקד את צפייתם בפרסומות ביום המשחק. עניין לא פחות מאשר ביום המשחק עצמו. כידוע, מבחנה של כל פרסומת הוא הצפייה הפעילה בה, מה שקרוי "engagement". אחרי המשחק מתחיל שלב השיח סביב ההצלחה או הכישלון של הפרסומות. ובמיוחד עוסקים במידת העניין בפרסומות, כפי שבא לידי ביטוי ברשתות החברתיות. מה סופרים? ציוצים בטוויטר, אזכורים בפייסבוק, תגובות לבלוגים, כל אירוע דיגיטלי שניתן לספור אותו.
למשל. הפרסומת לפפסי, שגם נתנה את החסות להופעת הבידור המרשימה במחצית המשחק, משחזרת פרסומות קודמות המציגות את "פפסי" כמשקה חוצה דורות, מימי הלוגו הישן של סוף המאה התשע-עשרה ועד ימינו. חברת פפסיקו החלה את השיח עם הצופים חודשים לפני הקרנת הפרסומת. במהלך המשחק זכתה הפרסומת ל- 367 אלף ציוצים, ועד לשעות הבוקר של יום שני, מועד כתיבת שורות אלה, הגיע מספר הציוצים ל—486 אלף ציוצים. בנוסף, ההופעה של ביונסה, בחסות פפסי, במהלך ההפסקה, ל 147 אלף ציוצים לדקה ול 60 תיוגים באינסטגרם כל דקה.
מסקנה מ"היום שאחרי": הפרסום המסורתי בטלוויזיה לא מת. הוא אפילו לא גוסס. הוא חי ומייצר עניין. תרומתו הרבה ליצירת עמדות חיוביות כלפי מותגים, להצגת תכונותיהם החיוביות, להצגת המותגים בהקשרים חברתיים מתאימים, תרומה זו אינה הולכת לשום מקום. הפרסום המסורתי יכול למצוא את מקומו ברשתות החברתיות כמדיה נוספים, תומכים, מעצימים, מהדהדים ויוצרי מעורבות . כך משתלבים יחד האמצעים ליצירת אפקט משותף בהרמוניה.