על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
זהו פרסום חוזר וערוך של הפוסט אשר פורסם במקור לפני ארבע שנים. מצאתי לנכון לחזור אליו, שכן לפני שבוע, בתאריך 22.1.2024 מלאו לסרטון הפרסומת "1984" ארבעים שנה בדיוק. ואין כמו יום הולדת עגול, הזדמנות לחזור ולספר את הסיפור המופלא של הסרטון האייקוני, אשר נחשב עד היום בין סרטוני הפרסומת הטובים של כל הזמנים, אם לא הטוב שבהם.
Continue reading
לכמה מסרים פרסומיים נחשף כל יצור אנוש בעולם המערבי במשך יום? שאלה חשובה ביותר. שאלה שצריכה ללוות את העוסקים בפרסום בכל רגע ורגע. את מתכנן המדיה שאלה זו צריכה להעסיק. שכן אם מדובר במספר גדול מאד, הרי שעליו לגרום לכך, שהמסר הפרסומי יצליח להיות זה שפוגש את צרכני היעד מספר רב של פעמים. גם את איש הקריאטיב השאלה צריכה להעסיק. שכן אם אכן מספר החשיפות לכלל הפרסומות הוא גדול, הפתרון הקריאטיבי, אותו הוא מציע, צריך להיות זה שיבלוט על רקע שאר המסרים. אכן, מובן מאליו.
Continue reading
נביאי החדשנות יודעים לנבא שבקרוב מאד, ממש או-טו-טו, נחיה כולנו בעולם המציאותי ובעולם המטאוורס, במקביל. בעולם ההוא (שלא לקרוא לו העולם הבא), נבלה ונחווה חוויות. שם נערוך את קניותינו ושם נממש את כל משאלותינו. הנביאים יודעים לומר, בוודאות, שעולם הפרסום, כמו עולם המסחר והקמעונאות, ירכב על חידושים אלה. הוא ישנה את פניו ויהיה מרתק, אפקטיבי ומשפיע כפי שלא היה מימי העולם. והרי מארק צוקרברג, בכבודו ובעצמו, התפנה מעיסוקיו הרבים, ומשקיע את הונו (ולא פחות מכך, את הון המשקיעים) ואת כל זמנו בפיתוח העולמות הללו. 
אז אין צורך לעצור את הנשימה במתח רב. רגע לפני שכולנו נהגר לעולם חדש ונוצץ וניסחף בקסם אין סופי, מעט חיבור למציאות (הלא מדומה).
דו"ח שהתפרסם בעיתון החשוב, וול סטריט ז'ורנל, ואשר התבסס על מסמכים פנימיים של חברת מטא, הלא היא פייסבוק ה"משודרגת" בתחפושת, חשף כמה עובדות מצננות, אם לא למטה מזה. פרויקט הדגל השאפתני של צוקרברג ושל מטא היה בנייה של עולמות מציאות מדומה במגוון רב של תחומי עניין ותוכן. שם המיזם הוא Horizon Worlds.
על הצלחתו המוגבלת (שלא לומר ספק הצלחה) יעידו העובדות הבאות:
היעד ההתחלתי של פרויקט הדגל היה להגיע ל- 500 אלף משתמשים קבועים עד סוף שנת 2022. לאחרונה, שינו במטא את המספרים והיעד הועמד על מעט יותר ממחצית מקודמו – 280 אלף.
קשה לכנות את מה שהמספרים חושפים בתואר "הצלחה מסחררת" ואפילו לא הצלחה סתם. היחידים שעדיין מתעסקים בנושא ומגלים בו התעניינות הם אנשי השיווק. אלה, משקיעים זמן ומאמץ בתכנון ויצירה של חנויות בעולמות המטא, בהן איש אינו מבקר.
האם הדיווח בוול סטריט ז'ורנל "יחרב" את המסיבה? האם צריך לצנן קצת את ההתלהבות? או שמא אנחנו עדיין לא רואים את האור שבוא יבוא?
ואולי, פשוט ימצא בקרוב צעצוע חדש ונוצץ שאנשי השיווק יוכלו לשחק בו והנביאים להתנבא בו.
אלפים על אלפים של מילים נכתבו בדוחות ובמסמכי אסטרטגיה של מכוני מחקר, על ידי יועצים מומחים לתובנות, אקדמאים שימושיים ושאר מגבבי מילים בנושא החלוקה הדורית. נעיר אותם באמצע הלילה, נקשור את ידיהם מאחורי גבם, נעמיד אותם על רגל אחת, לא משנה מה נעשה להם, והם בלי להתבלבל יוכלו לציין את התכונות של הבייבי בומרס, Continue reading
רגישות יתר? רדיפה אחרי סנסציה? מזימה מתוכננת? צדק קוסמי? אמירה חברתית?
כל אחד מוזמן להתייחס בדרכו ועל פי תפיסת עולמו. אני רק מניח כאן את העובדות בצורה האובייקטיבית ביותר, עד כמה שניתן להיות אובייקטיבי היום בעולם התזזיתי שלנו.
קלוגס, יצרן דגני בוקר ותיק. אין צורך להציגו. לקלוגס מספר רב של מותגים, גם זה ידוע. בעולם התחרותי עד זוב דם של דגני בוקר לילדים, עושים היצרנים שימוש באריזות של המוצרים כדי למשוך את לב ההורים על ידי פרסום "מידע תזונתי" ואת לב הילדים על ידי משחקים ושעשועים לשעת ארוחת הבוקר.
לאחרונה החלה קלוגס לשווק את המותג "קורן-פופס" כשעל אריזתו, מאחור, משחק בסגנון 
"הציור של ג'קי". בתמונה הגדולה וצבעונית עמוסת הפרטים, מצוירים המוני "קורן-פופס"ים קטנים, המשתובבים ומשחקים ברחבי קניון, מטפסים במדרגות הנעות, מתחבאים מתחת לדוכנים, מחליקים על בננות, דוחפים עגלות עמוסות בחבריהם ועוד ועוד. וכמו בציור של ג'קי כך גם כאן הילדים מתבקשים למצוא דבר מה, במקרה זה את ה"נינג'ות". והם יכולים לצבור נקודות ושאר הבטחות ופיתויים.
עד כאן טוב ויפה.
טוב ויפה? לא בעיניו של סלאדין אחמד, (שהוא, אגב, מחבר קומיקסים, בין השאר עבור חברת מארוול). אחמד מצא בציור משהו אחר לחלוטין. הוא שם לב שבעוד שכל המשתעשעים, משחקים, קונים, גולשים ושאר דמויות שבציור, הם יצורים צהבהבים, "קורן פופס"ים טיפוסיים תקניים, יש דמות אחת בלבד שצבעה חום. והוא, איך לא, המנקה. בעוד כולם מבלים הוא, המנקה, לבוש בגדי עבודה, חבוש כובע עבודה ודוחף מכונת טאטוא.
"גזענות!", הכריז אחמד וצייץ זאת בטוויטר, כשהוא מאזכר את קלוגס. "הייתכן להציג זאת בפני ילדינו הרכים? מהו המסר החינוכי שהם מקבלים? ועוד בארוחת הבוקר!"
ציוץ אחד, ודי.
ומיד התנצלות. עוד באותו היום צייצו מקלוגס: "סליחה, לא התכוונו. אנחנו בעד גיוון, בעד הכלה. מייד נתקן, בקרוב בחנויות.", ועוד מילים שמשמעותן: "הסתבכנו עם המשוגעים האלה, רק שהאחד הזה לא יעיר עוד. מי האידיוט אצלנו שלא שם לב. נתנצל מהר ונקווה שיעבור בלי נזק".
ציוץ. כמה קל להוריד ענקים על הברכיים. במיוחד שהם עצמם מזמינים זאת על עצמם.
ואתם ילדים, מצאו את המנקה, לא צריך לצבוע כי הוא כבר צבעוני, שלחו את הפתרונות והזוכה בהגרלה כבר יקבל משהו. או לא.
תודו שגם אתם השתמשתם באמירה הידועה: "נו טוב, סקס תמיד מוכר" כשראיתם בפרסומת זו או אחרת איזו דוגמנית מתערטלת, רמיזות גופניות של עירום, מצבים אינטימיים וכיוצא באלה "יצירות קריאטיביות". תודו שגם אתם מצאתם עצמכם מתווכחים עם חברים, קולגות או בינכם לבין עצמכם ומעלים טיעונים של חיפצון / מוסר / רגישות וכיוצא באלה טיעונים, תלוי בעמדה בה אתם אוחזים.
מחקר חדש של חברת "נילסן" שופך אור נוסף על הסוגיה. אמנם לא ניתן להסיק מסקנות גורפות וכלליות בסוגיית השימוש בסקס בפרסומות, וגם החוקרים עצמם מדגישים זאת במסקנותיהם, אבל חומר רב למחשבה יש כאן. והשורה התחתונה היא: זו לא רק שאלה מוסרית, חברתית, חינוכית, זה פשוט לא מועיל.
מתודולוגיית המחקר של "נילסן" בודקת פרסומות על פי מספר משתנים: "כוח רגשי" (האם נוצר קשר אל רגשות הצרכנים?), "כוח מידע" (האם הועבר מידע רלוונטי בצורה אפקטיבית אל הצרכן?), "זכירה" (האם זוכרים אותה יום לאחר החשיפה הראשונה?), "זיהוי" (האם יודעים לשייך אותה למותג?). כל אלה תורמים בסופו של דבר לנכסיות המותג.
במסגרת האסטרטגיה הקריאטיבית של מותג ההמבורגרים Carl's Jr. נעשה שימוש נרחב בפרסומות בעלות מרכיב מיני, לצד פרסומות ללא מרכיב כזה. אפשר להניח שפרסומות כמו אלה של Carl's Jr. מופנות אל קהלים זכריים עתירי הורמונים, ובעיקר באירועי טלוויזיה המוניים כמו זה של הסופרבול. אולם כמובן שלא רק אלה נחשפים לפרסומות, ונשאלת השאלה מה השפעת פרסומות אלה על נשים, השפעה שיכולה להשפיע על נכסיות המותג לאורך זמן.
"נילסן" עקבה אחרי הפרסומות של המותג Carl's Jr. בתקופה ינואר 2010 עד אפריל 2015. הפרסומות המיניות נבחנו לעומת אלה שאינן מיניות על פי מדדי המשתנים האמורים.
נמצא:
א. "זכירה" – שעור הזכירה של הפרסומות מיניות של Carl's Jr. – 43%. שעור הזכירה של הפרסומות הלא מיניות של Carl's Jr. – 43%. לפרסומות המיניות אין יתרון!
ב. "זיהוי" – שעור הזיהוי של הפרסומות הלא מיניות של Carl's Jr. עם המותג – 51%. שעור הזיהוי הפרסומות המיניות – 57%. המותג מזוהה עם מסרים מיניים.
ג. 40% מהנשים מוצאות את הפרסומות המיניות של Carl's Jr. , מעצבנות, לעומת 20% מהגברים. 15% מהנשים מוצאות את הפרסומות האלה אהודות (גברים – 40%), 18% מהנשים מוצאות אותן אמינות (גברים -38%), 21% מהנשים מוצאות אותן נותנות מידע ו-27% מוצאות אותן עובדתיות (גברים: 38% ו 42% בהתאמה). אגב, בכל מדד חיובי נופלות פרסומות אלה מהמדד הכולל של תעשיית ההמבורגרים ובכל מדד שלילי הן עולות על המדד הכולל.
ד. הפרסומות המיניות של Carl's Jr. נופלות מאד במדדי ה"כוח הרגשי" ו"כוח המידע".
המסקנה המתבקשת היא זו לאורך הזמן נשחקת נכסיות המותג של Carl's Jr. יחסית לנכסיות המותגים של מתחרותיה, בשל העמדות השליליות החזקות כלפי הפרסומות המיניות שאינן מתקזזות בעמדות הגברים שהן בינוניות וסביב הממוצע.
אז, סקס מוכר? אי אפשר לומר בצורה גורפת, אולי, אבל במוצרים שאינם רלוונטיים לז'אנר, ספק אם כן.