על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
רשת הטלוויזיה הבריטית סקיי חונכת היום, 11.2.2024, ערוץ חדש המוקדש כולו לטניס. תושבי הממלכה המאוחדת ואירלנד יוכלו לצפות להנאתם במיטב אירועי הטניס הגדולים. הערוץ מבטיח לצופיו, המכורים לספורט הלבן, שידורים חיים משמונים טורנירים ברחבי העולם, להם הוא רכש זכויות שידור. הערוץ ייקרא, איך לא, סקיי ספורט טניס. טוב ויפה, אבל מה זה שייך לבלוג הזה שנקרא ענייני פרסום? או ….
Continue reading
RTM (Real Time Marketing) מילת קסם. כל מנהל תוכן (כך קוראים היום גם לפרסום) אורב לכל הזדמנות כדי להפציץ עם RTM, איתו יוכל לקבל תשומת לב, לייקים, שיתופים ואיזכור מפרגן בקבוצות פייסבוק רלוונטיות.
ההנחה הרווחת היא שה-RTM בא לעולם עם הופעת הדיגיטל. Continue reading
הפרופסור להיסטוריה, מיכאל הר-סגור, נהג לומר שהבעיה הגדולה שלנו היא שאנחנו לא לומדים היסטוריה ולא לומדים מההיסטוריה. כי אחרת איך אפשר להבין איך מקבלי החלטות חוזרים על שגיאות שעשו אחרים לפניהם.
הפרופסור לפיזיקה, אלברט איינשטיין, אמר שמי שחוזר על אותו מעשה ומצפה לתוצאה אחרת הוא פשוט לא שפוי.
איך יכול להיות שמישהו (אפשר גם מישהי, כמובן, זה רק לצורך הנוחות), יודע שמשהו טוב עבורו, נגיד פריט מזון כל שהוא, אבל הוא לא צורך אותו. יכול להיות? עובדה. או לפחות כך חשבו יצרני החלב בארצות הברית. לאורך כל שנות השמונים של המאה הקודמת Continue reading
סיפורנו מתחיל בשנת 1898 בפילדלפיה.
אליאס סט. אלמו לואיס
אליאס סט. אלמו לואיס מקים משרד פרסום בשם "ADVERTISERS' AGENCY". לאחר שהמשרד התרחב לסניפים במספר ערים נוספות, ולואיס התעייף, הוא מוכר את חלקו ועובר לנהל פרסום ב"צד הלקוח". בהמשך הוא מקים בית ספר לפרסום, כתב ספרים בנושא, וניתן בהחלט לכנותו הוגה דעות בתחום הפרסום. הוא היה מאמין גדול בחשיבות הפרסום והשקיע בנושא מחשבה על עקרונות ותיאוריות. לואיס היה הראשון שטען שצרכן, באשר הוא, עובר בתהליך שלקראת קניה דרך שלוש תחנות: תשומת לב (ATTENTION), עניין (INTEREST) חשק (DESIRE). או בקיצור AID.
לרעיון הזה הקדיש לואיס מחשבה רבה, הוא פיתח ושכלל וניסח אותו בצורות שונות. שנתיים לאחר מכן הוא הוסיף למודל תחנה נוספת: פעולה (ACTION). כך נולד AIDA, אחד המודלים הידועים ביותר בתחום השיווק, המנסה להסביר את התהליך אותו עובר הצרכן, ואשר על בסיסו ניתן להחליט איזה פרסום נדרש, ואילו מסרים נדרשים כדי להשפיע על הצרכן, להביאו לשלב מתקדם יותר לקראת רכישת המותג, ובמילים אחרות, להשיג אפקטיביות. לואיס התמים, הוא לא ידע אז שהוא מדבר על מסעות ומשפכים. הוא היה איש רציני.
נדבר היום על תוכן. תוכן, המלך של התקשורת השיווקית. תוכן, משאת הנפש של כל מותג חפץ חיים. כך אומרים המומחים. ובכן, שום דבר לא ממש חדש.
ביום 7.5.47 אירעו שני מאורעות חשובים. נתמקד בשני. ביום הזה החלו לשדר את תיאטרון
הטלוויזיה של "קראפט", חברה אמריקאית לייצור מזון (גבינת פילדלפיה, בין השאר). היה זה "מוסד" טלוויזיוני במסגרתו שודרו עשרות פרקים של דרמות משובחות, פחות או יותר.
על ההפקה היה מופקד JWT, משרד הפרסום של קראפט. המשרד גם היה אחראי על הליהוק. שחקנים כמו ג'יימס דין, ג'ק למון, גרייס קלי ורבים אחרים, אשר היו בקשר קבוע עם משרד הפרסום לוהקו על ידו להופיע בדרמות. גם הבמאים היו מהשורה הראשונה.
הקונספט הקריאטיבי של "קראפט" היה "חיים בנעימות, Gracious Living". החברה ראתה לנגד עיניה את מעמד הביניים בפרוורים העירוניים כקהל המטרה שלה. ואכן, התכנים של הדרמות ששודרו במסגרת תיאטרון "קראפט" היו בהתאם. הם שיקפו חיים נוחים ונעימים המתנהלים בקצב מתון. "קראפט" הצהירה על רצונה להיות "אורח מכובד בסלון המשפחתי". פרקי הדרמות לוו גם במסרים פרסומיים למוצרי "קראפט", אשר בכולם הוזמנו הצופים לפנות אל החברה בכתב כדי לקבל מתכונים למאכלים המבוססים על מוצרי "קראפט".
"קראפט לא מדדה את האפקטיביות של התיאטרון בשיעורי צפיה או רייטינג. מבחינתה הצלחה של כל פרק נמדדה במספר הבקשות למתכונים (היום היו מודדים הורדות), ואלה הגיעו לאלפים רבים בכל פעם.
באחד הפרקים ערכה החברה נסיון. היא שילבה בו את גבינת "מקלארן", 
מוצר פרימיום אשר כמעט שלא נחשף בעבר בפרסום. התוצאה היתה מדהימה, המוצר "עף" מהמדפים בלי כל פרסום נוסף.
כמעט כל תשדירי הפרסומת שליוו את פרקי הדרמה היו באותו פורמט. הוצג בהם אופן הכנת מאכלים בשימוש במוצרי "קראפט", כאשר כל מה שנראה על המסך היו זוג הידיים של המבשלים המכינים את המאכלים. הפרסומות לא הראו את כל הדמות, ולא את המטבח. כך, לדברי יוצרי הפרסומות, יכולה היתה עקרת הבית לדמיין את עצמה מכינה את המאכלים. ממש אימוץ של הפורמט של TASTEY עוד לפני שנוצר.
11 שנים לאחר מכן ולאחר 600 פרקים, מכרה "קראפט" את הזכויות לתכנית למפיק אשר שימר את השם "קראפט" בשם התכנית, אף שלא קיבל על כך כל תמורה ול"קראפט" לא היה כבר קשר עימו.