מלחמת יום הכפורים והפרסום, או: איך השתקפה המלחמה בעשיה הפרסומית?

חמישים שנה לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. באמצעי התקשורת נפתחה עונת הסיכומים, הזיכרונות והתובנות. זו גם הזדמנות להתייחס להשפעה שהיתה למלחמת יום הכפורים על תעשיית הפרסום. ותחילה כמה עובדות רלוונטיות חשובות להבנת הדברים (למי שבמקרה פספס או לא שם לב):

  • עם פרוץ המלחמה גויס כל צבא המילואים, כלומר, רק ילדים ובני נוער, אימהות ומבוגרים מעל גיל 50-60. נותרו בעורף, כאזרחים וכצרכנים. המשמעות הכלכלית היתה עצירה כמעט מוחלטת של הפעילות הצרכנית, וכפועל יוצא מכך נעצרה גם הפעילות הפרסומית השיווקית.
  • הלחימה נמשכה כשבועיים וגבתה מחיר עצום בנפש ובגוף. תחושה של הלם, תדהמה וחורבן שררה במדינה בימי המלחמה הראשונים. בהמשך, משנודע היקף האבדות והנפגעים, נוספו גם תחושות של אבל, עצב ודכאון עמוק. מצב רוח לאומי שפוף ביותר.
  • צבא המילואים היה מגויס במשך כחצי שנה, עד חג הפסח 1974.

השפעת המלחמה על פעילות ענף הפרסום תבחן כאן בשני תחומים. האחד, השפעת המלחמה על הפעילות במדיה והשני השפעת המלחמה על תכני הפרסום.

להמשך קריאה

יש סוף אופטימי, או: הנושא הוא בעצם הדרה ותיקונה.

בדיוק השבוע חזר לטלוויזיה הקמפיין המופרך והציני של המוסד לביטוח לאומי, בו מבקש מאיתנו המוסד הנ”ל לתת כבוד למבוגרים, במקום לדאוג להם לקצבת זקנה ראויה. והנה, בדיוק בשבוע זה התפרסמו ממצאים של מחקר נוסף, המוכיח עד כמה תעשיית הפרסום מדירה זקנים. או במילים אחרות אייג’יזם, מילה נעימה לאוזן יותר מאשר גזענות כלפי זקנים.

המחקר הפעם הוא של קריאטיב X, פלטפורמה לריכוז וניתוח קריאטיב על בסיס דאטה. באמצעות כלי הניתוח של קריאטיב X, הם מנסים להעריך את השפעת תוכן הפרסומת על ביצועיה על בסיס דאטה.

להמשך קריאה

מיתרונות הפרישה, או: לכמה פרסומות אנחנו באמת נחשפים?

לכמה מסרים פרסומיים נחשף כל יצור אנוש בעולם המערבי במשך יום? שאלה חשובה ביותר. שאלה שצריכה ללוות את העוסקים בפרסום בכל רגע ורגע. את מתכנן המדיה שאלה זו צריכה להעסיק. שכן אם מדובר במספר גדול מאד, הרי שעליו לגרום לכך, שהמסר הפרסומי יצליח להיות זה שפוגש את צרכני היעד מספר רב של פעמים. גם את איש הקריאטיב השאלה צריכה להעסיק. שכן אם אכן מספר החשיפות לכלל הפרסומות הוא גדול, הפתרון הקריאטיבי, אותו הוא מציע, צריך להיות זה שיבלוט על רקע שאר המסרים. אכן, מובן מאליו.

להמשך קריאה

פירורי פוסטים שאסור להשאיר לאחרי פסח, או: אפשר לעשות ביעור חמץ למחשבות?

ערב פסח, מצווה לבער את החמץ. ואכן בסדקים של המחשב הצטברו מספר פירורי פוסטים. קטעי טקסט לא גדולים ולא שלמים, שאינם ראויים לפרסום בפני עצמם. אבל בדיקת החמץ עם הנר גילתה אותם מוחבאים, וחיש קל טאטאה אותם הנוצה, ושוב לא היה אפשר להתעלם מהם. לשמור אותם? אי אפשר שכן אז הם יהיו חמץ שעבר עליו … להמשך קריאה

סיפור מהפרה היסטוריה; או מי בכלל כתב טקסטים למודעות לפני שהיו קופירייטרים?

המחצית השניה של שנת 1863. העיתונים העבריים הראשונים, חבצלת והלבנון, מתחילים להופיע, ואיתם מתחילות להופיע מודעות. תחילה מודעות עצמיות של המו”לים של העיתונים ואחריהן מתחילות להתפרסם מודעות מסחריות. נולד פרסום בארץ ישראל. מי כותב את הטקסטים, את הקופי, של המודעות? באיזו מסגרת? במשך כשישים שנה, עד שנת 1922 אין בכלל משרדי פרסום. לכל עיתון וכתב-עת … להמשך קריאה

מי הקבוצה שלא נמצאת בשיח המגוון? או: מה משותף לאסקימואים ולפרסום? (חלק ב’)

בחלקו הראשון של הפוסט, הוצגה תופעת ההדרה של זקנים בפרסומות בכלל ובפרסומות למוצרים שאינם ייחודיים לזקנים בפרט. החלק השני ייוחד למשמעות השיווקית של התופעה ולסיבה הוודאית לקיומה. הדרת זקנים מפרסומות והתעלמות מהם כקהל מטרה היא ללא ספק שגיאה גדולה מבחינה שיווקית. הנושא נדון בבלוג זה בהרחבה בפוסט שפורסם בבלוג זה כבר לפני שש שנים. שום … להמשך קריאה