פרסום הוא בראש ובראשונה תחום עיסקי המשרת אינטרסים של גורמים המעוניינים להשפיע עלינו, הצרכנים. לגרום לנו לחשוב, להרגיש, לפעול באופן שיועיל לאותם גורמים. כדי להביא לתוצאות עושים בפרסום פעולות ונוקטים אמצעים מתחומים שמקובל לראות בהם בעלי השפעה, ברמת עצימות כזו או אחרת. ידוע שבמקרים רבים לא קל להתגונן נגד חלק מהאמצעים הננקטים, ובמיוחד רגישים להשפעה זו הם מי שמשתייכים לאוכלוסיות שכושר השיפוט שלהם אינו מפותח דיו. בעיקר ילדים, בני נוער, קשישים ועוד. עובדות אלה אמורות להטיל על העוסקים בתחום רמה גבוהה של אחריות ורגישות. אז אמורות.
אחריות
אני באמת פרנואיד או שרודפים אחרי? או: איזה קשר יש בין “חרבות ברזל” ופרסומת לזארה?
שמעו סיפור.
מרקס אנד ספנסר, רשת הקמעונאות הבריטית פרסמה פוסט באינסטגרם לרגל חג המולד. התמונה מראה אח בוערת וגזרי נייר בצבעים לבן, ירוק ואדום, חלקם עולים באש. התמונה היא פריים מתוך תשדיר הפרסומת של החברה. הטקסט המלווה, בתרגום חופשי וחד מגדרי, כדי לפשט את הכתיבה: “בחג מולד זה, עשי רק מה שאת אוהבת… כמו לומר לא לכובעי נייר (על אף שאנחנו, אם להיות כנים, משוחדים)”.
פירורי פוסטים שאסור להשאיר לאחרי פסח, או: אפשר לעשות ביעור חמץ למחשבות?
ערב פסח, מצווה לבער את החמץ. ואכן בסדקים של המחשב הצטברו מספר פירורי פוסטים. קטעי טקסט לא גדולים ולא שלמים, שאינם ראויים לפרסום בפני עצמם. אבל בדיקת החמץ עם הנר גילתה אותם מוחבאים, וחיש קל טאטאה אותם הנוצה, ושוב לא היה אפשר להתעלם מהם. לשמור אותם? אי אפשר שכן אז הם יהיו חמץ שעבר עליו … להמשך קריאה
גם מותג גדול נפגע מחוסר אחריות, או: איפה היו השומרים?
ושוב זה קרה.
ושוב מתעוררת השאלה על מי יש להטיל את האשם? פונקציית הקריאטיב? הפלנינג? ניהול הלקוחות? ואולי בכלל לא צוות משרד הפרסום אלא דווקא צוות המפרסם: ניהול המותג? ניהול השיווק? היכן היו צריכים להדלק נורות האזהרה? על מי מכל ממלאי וממלאות התפקידים השונים מוטלת האחריות להוות שומר או שומרת הסף של המותג ולמה הוא, ואולי דווקא היא, לא עשו את הנדרש במסגרת האחריות?
ולמה זה צריכה לחזור התופעה בה פיקחים-מתנצלים מנסים להוציא מותג מתקלה תדמיתית שחכמים-מקצועיים לא היו נותנים לו להגיע אליה? ובכלל, אפשר שתהינה אפס תקלות תדמית? כולנו בני אדם, בסך הכל.
אותן שאלות חוזרות מדי פשלה.
מה אפשר לעשות כדי להילחם באלימות במשפחה? או: למה להם כן ולנו לא?
השהיה הממושכת בבית, בשל ההסגר שכפתה על האנושות מגפת הקורונה, הביאה עמה עליה משמעותית ברמת האלימות הביתית, בראש ובאשונה נגד נשים אך גם נגד ילדים. המספרים מפחידים.
בעקבות מחקר שערכה קרן האוכלוסין של האו”ם, פורסמה הערכה שכתוצאה מההגבלות בשל המגיפה צפויים בעולם כולו 15 מיליון מקרי אלימות במשפחה, מעבר למספרים הרגילים של ימי שיגרה. מספר הפניות למוקדי הסיוע בנושא עלה בבריטניה בשיעור מפחיד של 49% בששת השבועות הראשונים של הסגר ברחבי הממלכה. בצרפת, באותה תקופה, שיעור הגידול היה 30% ואילו בעיר ווהאן בסין, מוקד ההתפרצות, שעור הגידול בשיא המשבר היה 300% (שלוש מאות אחוזים!).
בישראל המספרים הידועים גם הם גרועים ביותר.
דייסת גזענות בחלב לארוחת בוקר
רגישות יתר? רדיפה אחרי סנסציה? מזימה מתוכננת? צדק קוסמי? אמירה חברתית? כל אחד מוזמן להתייחס בדרכו ועל פי תפיסת עולמו. אני רק מניח כאן את העובדות בצורה האובייקטיבית ביותר, עד כמה שניתן להיות אובייקטיבי היום בעולם התזזיתי שלנו. קלוגס, יצרן דגני בוקר ותיק. אין צורך להציגו. לקלוגס מספר רב של מותגים, גם זה ידוע. בעולם … להמשך קריאה