כאשר פורצת מלחמה, או מתרחש פיגוע, או תאונת דרכים קטלנית מזעזעת, ואפילו סתם אסון אנושי נופל פה ושם, מתמלאות מהדורות החדשות בתמונות קשות לצפייה. יש אמנם צוותי חדשות שמגלים אחריות כלפי הצופים ונמנעים מתמונות תקריב הופכות בטן, ועורכי הוידאו בערוצים מטשטשים בפיקסלים אטומים את מראות הזוועה. אבל החדשות הקשות הן קשות גם במטושטש. הכתבות, הסיקורים והדיונים משרים אווירת דכדוך ועצב על הצופים. ואז, צריך לעבור להפסקת הפרסומות, שכן מישהו חייב לממן את החובה לדווח, אשר מנחה את מערכות החדשות מחד, ואת ההתעניינות של הצופים במתרחש, מאידך. אוי, איזה רקע נפלא להציג את החיים הנפלאים עם הבושם, הבגד, הרכב החדש, על רקע אסונות, תאונות, קרבות או סתם בשורות רעות.
מיתוסים
1984 – אגדת פרסום בת ארבעים
זהו פרסום חוזר וערוך של הפוסט אשר פורסם במקור לפני ארבע שנים. מצאתי לנכון לחזור אליו, שכן לפני שבוע, בתאריך 22.1.2024 מלאו לסרטון הפרסומת “1984” ארבעים שנה בדיוק. ואין כמו יום הולדת עגול, הזדמנות לחזור ולספר את הסיפור המופלא של הסרטון האייקוני, אשר נחשב עד היום בין סרטוני הפרסומת הטובים של כל הזמנים, אם לא הטוב שבהם.
מיתרונות הפרישה, או: לכמה פרסומות אנחנו באמת נחשפים?
לכמה מסרים פרסומיים נחשף כל יצור אנוש בעולם המערבי במשך יום? שאלה חשובה ביותר. שאלה שצריכה ללוות את העוסקים בפרסום בכל רגע ורגע. את מתכנן המדיה שאלה זו צריכה להעסיק. שכן אם מדובר במספר גדול מאד, הרי שעליו לגרום לכך, שהמסר הפרסומי יצליח להיות זה שפוגש את צרכני היעד מספר רב של פעמים. גם את איש הקריאטיב השאלה צריכה להעסיק. שכן אם אכן מספר החשיפות לכלל הפרסומות הוא גדול, הפתרון הקריאטיבי, אותו הוא מציע, צריך להיות זה שיבלוט על רקע שאר המסרים. אכן, מובן מאליו.
“עוד באירופה הוא היה סקפטי”, או: האם מוקדם להספיד?
נביאי החדשנות יודעים לנבא שבקרוב מאד, ממש או-טו-טו, נחיה כולנו בעולם המציאותי ובעולם המטאוורס, במקביל. בעולם ההוא (שלא לקרוא לו העולם הבא), נבלה ונחווה חוויות. שם נערוך את קניותינו ושם נממש את כל משאלותינו. הנביאים יודעים לומר, בוודאות, שעולם הפרסום, כמו עולם המסחר והקמעונאות, ירכב על חידושים אלה. הוא ישנה את פניו ויהיה מרתק, אפקטיבי … להמשך קריאה
יכול להיות שכל העניין של הדורות זה סתם מיתוס? או: האם העוסקים בשיווק דומים אחד לשני?
אלפים על אלפים של מילים נכתבו בדוחות ובמסמכי אסטרטגיה של מכוני מחקר, על ידי יועצים מומחים לתובנות, אקדמאים שימושיים ושאר מגבבי מילים בנושא החלוקה הדורית. נעיר אותם באמצע הלילה, נקשור את ידיהם מאחורי גבם, נעמיד אותם על רגל אחת, לא משנה מה נעשה להם, והם בלי להתבלבל יוכלו לציין את התכונות של הבייבי בומרס,
דייסת גזענות בחלב לארוחת בוקר
רגישות יתר? רדיפה אחרי סנסציה? מזימה מתוכננת? צדק קוסמי? אמירה חברתית? כל אחד מוזמן להתייחס בדרכו ועל פי תפיסת עולמו. אני רק מניח כאן את העובדות בצורה האובייקטיבית ביותר, עד כמה שניתן להיות אובייקטיבי היום בעולם התזזיתי שלנו. קלוגס, יצרן דגני בוקר ותיק. אין צורך להציגו. לקלוגס מספר רב של מותגים, גם זה ידוע. בעולם … להמשך קריאה