היום בפינת צל”ש או טר”ש הפרסומת של BMW לכבוד חג המולד 2017.
פרסומות לחג המולד מתאפיינות ברמת דביקות גבוהה ביותר. כל מותג מנסה לרגש יותר בסיפור הסיפור (storytelling) שלו.
והנה באה BMW וסוטרת באחת לרוח החג.
הרי הסיפור היה יכול להיות עוד אחד מאותם “דביקונים”: הבית המודרני המואר והחם הממוקם על ראש גבעה מושלגת בלב היער. האם היפה והבת המתוקה ממתינות בקוצר רוח לבואו של אב המשפחה המצודד, המביא איתו בטנדר BMW המצוין והחזק שלו את עץ האשוח הירוק והמפואר, אותו יקשטו הבת והאם ועליו תתלינה כל המתנות כמיטב המסורת. והכל חמים ונעים ומחבק ואופטימי.
ה-BMW של האב חוצה את היער, כשעץ האשוח קשור היטב על משטח המטען של הטנדר. הטנדר מטפס בשבילי השלג במהירות רבה ובעוצמה. והאב אינו עוצר. להפך, משפחתו ממתינה והוא מאיץ.
האב מגיע, כולם מאושרים והנה מגיע רגע ה”happy end”: להכניס את העץ הביתה.
אך אויה, ברגע שיא האושר, נוכחים כולם שעוצמת המנוע אשר אפשרה את המהירות הרבה, גרמה לכך שכל עלי העץ נתלשו. במקום עץ מפואר ומהודר, הגיע האב הגאה הביתה כשבמכוניתו, עץ אשוח מרוט שרק ענפים יבשים וקרחים נותרו ממנו. אכזבתן של הבת ואימה נכרת ורבה, כל מילה מיותרת. כמו שאומרים בעברית החג הפך לחגא.
והנה שאלה: האם מגיע צל”ש ליוצרי הפרסומת ולמאשרים אותה על כך שהעזו ללכת נגד הרוח והמקובל והציגו בהומור(?) את אווירת החג במהופך, או אולי מגיע להם בכלל טר”ש על כך שקשרו את המותג BMW עם אכזבה, עלבון, פגיעה ברוח החג?
לא פשוט.
Marry Christmass לחוגגים.