גם מותג גדול נפגע מחוסר אחריות, או: איפה היו השומרים?

ושוב זה קרה.

ושוב מתעוררת השאלה על מי יש להטיל את האשם? פונקציית הקריאטיב? הפלנינג? ניהול הלקוחות? ואולי בכלל לא צוות משרד הפרסום אלא דווקא צוות המפרסם: ניהול המותג? ניהול השיווק? היכן היו צריכים להדלק נורות האזהרה? על מי מכל ממלאי וממלאות התפקידים השונים מוטלת האחריות להוות שומר או שומרת הסף של המותג ולמה הוא, ואולי דווקא היא, לא עשו את הנדרש במסגרת האחריות?

ולמה זה צריכה לחזור התופעה בה פיקחים-מתנצלים מנסים להוציא מותג מתקלה תדמיתית שחכמים-מקצועיים לא היו נותנים לו להגיע אליה? ובכלל, אפשר שתהינה אפס תקלות תדמית? כולנו בני אדם, בסך הכל.

אותן שאלות חוזרות מדי פשלה.

להמשך קריאה

האם ניבאה חברה גזענית? או: דווקא יש דבר כזה פרסום רע

אלברט אינשטיין אמר (בערך): “לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאה אחרת זה בלתי שפוי”. ובמילים של היום: “מה נסגר?”. “ניבאה”, חברה ותיקה למוצרי טיפוח לנשים ולגברים. חברה גרמנית המשווקת את מוצריה ברחבי העולם המערבי ה”נאור”. חברה סולידית, יש יאמרו שמרנית, הן במהות מוצריה – תמרוקים בסיסיים והן בשפת הפרסום שלה. ודווקא חברה זו מוצאת … להמשך קריאה

דרור קרן מדבר אליך, אב יקר!

למראה הפרסומות האחרונות בהן גברים מכינים ארוחות, סנדוויצ’ים, ו”מפעילים” מכשירים מורכבים כמגבים, מטליות ורדידי אלומיניום, אני תוהה אל מי מפנים הפרסומאים והמפרסמים את המסרים שלהם ומה הם עולמות התוכן מהן נשאבים מסרים אלה. ומה הוא יחסם האמיתי לכל עניין התקינות הפוליטית בחלוקה בין המגדרים. האם התייחסותם היא אמיתית או מניפולטיבית? כשמציגים גבר, המנקה תוך לכלוך, … להמשך קריאה