בשבוע שעבר התקיים האירוע השנתי של חלוקת פרסי גרנות לקריאטיב מצטיין. בסמיכות לאירוע זה, התוודענו לשתי פרסומות חדשות כה שונות זו מזו. האחת, פרסומת ישראלית, צנועה ורגועה יחסית למוצר מזון, השניה פרסומת בין לאומית, דרמטית ואקסטרווגנטית, למוצר טכנולוגי. האחת משודרת על פי תכנית הפרסום של המותג, והשניה שידורה הופסק באחת על ידי המותג. האחת, הפרסומת החדשה לגבינת סימפוניה של שטראוס, והשניה הפרסומת החדשה לאייפד פרו של אפל. למרות היותן כה שונות, שתי הפרסומות יכולות להחשב כמי שעונות להגדרה של פרסומת טובה. ולמרות היותן עונות להגדרה של פרסומת טובה, הקריאטיב חורץ את גורלן, וזה מה שמחבר ביניהן ובין תחרות הקריאטיב גרנות.
שומרי סף
גם מותג גדול נפגע מחוסר אחריות, או: איפה היו השומרים?
ושוב זה קרה.
ושוב מתעוררת השאלה על מי יש להטיל את האשם? פונקציית הקריאטיב? הפלנינג? ניהול הלקוחות? ואולי בכלל לא צוות משרד הפרסום אלא דווקא צוות המפרסם: ניהול המותג? ניהול השיווק? היכן היו צריכים להדלק נורות האזהרה? על מי מכל ממלאי וממלאות התפקידים השונים מוטלת האחריות להוות שומר או שומרת הסף של המותג ולמה הוא, ואולי דווקא היא, לא עשו את הנדרש במסגרת האחריות?
ולמה זה צריכה לחזור התופעה בה פיקחים-מתנצלים מנסים להוציא מותג מתקלה תדמיתית שחכמים-מקצועיים לא היו נותנים לו להגיע אליה? ובכלל, אפשר שתהינה אפס תקלות תדמית? כולנו בני אדם, בסך הכל.
אותן שאלות חוזרות מדי פשלה.
טויוטה יודעת דבר או שניים, או: איך דווקא כאשר לא מפרסמים שומרים על המותג?
ושוב, מותג חזק המודע לחשיבות השמירה על המותג לאורך זמן. מותג המסתכל במבט אסטרטגי רחב על מהלכי התקשורת השיווקית שלו. כזה שמוכן “להפסיד” בטווח הקצר כדי להגן על שלמותו בקרב קהלי המטרה שלו. מותג המבין ויודע לאבחן את קהל המטרה שלו, ולהדהד עמו ערכים משותפים.
פתחתי במילה “ושוב”, שכן אך לפני חצי שנה כתבתי כאן פוסט בנושא כמעט זהה, לגבי הימנעותה של באדווייזר הגדולה מפרסום במסגרת סופרבול 55 בפברואר 2021, והרווח התדמיתי אותה השיגה דווקא מכך שלא פרסמה.
בפעם זו המותג הוא טויוטה, אשר
פרסום הוא מקצוע, או: יש מחיר להברזה מהשיעורים
ידיעה התפרסמה לאחרונה באתרי חדשות ובה סופר על השעיית קמפיין פרסום של הרשות לניירות ערך בהשתתפות מאמן הכדורסל האגדי, הפרשן הרהוט והאיש הכריזמטי פיני גרשון. מטרת הקמפיין, שכלל שני סרטונים, האחד בהשתתפותו של גרשון והשני בהשתתפותו של השף עומר מילר, היתה להביא לידיעת קהל המשקיעים והמשקיעים הפוטנציאליים את הסכנות הכרוכות בביצוע השקעות לא מפוקחות, פזיזות ובלתי שקולות. מטרה ראויה וחשובה לאור הפיתויים הרבים הנובעים מהחשיפה הרבה לה זוכות “השקעות” מרשימות במטבעות דיגיטליים, במיזמי נדל”ן ברחבי תבל ובשאר מלכודות פתאים של שוק ההון.