על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
החודש “חגג” העולם את יום האחד באפריל, הקרוי בפי אומות העולם “יום הטפשים של אפריל”. זו ההזדמנות לראות אילו מתיחות ארגנו השנה המותגים השונים, ויצוין שלא מעט מותגים מצאו לנכון לפרסם את מתיחותיהם. ובעידן הפייק ניוז, כל מתיחה כזו היא למעשה פייק ניוז. בכך יעסוק חלק א’ של הפוסט.
בחלק ב’ יוצגו מתיחות של אחד באפריל בהיבט היסטורי. מתיחות שהפקתן היתה הרבה יותר מורכבת וחייבה תכנון וביצוע זמן רב מאד, דבר שמחייב גם לתהות, האם כל העניין שווה. מה נותנות המתיחות הללו למותג?
דייויד פרקינסון הוא בעלים ומנהל של סוכנות ייעוץ למותגים בשם brave & heart. נסיונו המקצועי כולל ניהול פרויקטים בתחום הטכנולוגי וניהול הסושיאל של המותג ניסאן באירופה במשך ארבע שנים, במסגרת זו הוא הקים את מערך הסושיאל של המותג ותפעל אותו. פרקינסון פרסם היום 10.4.19 באתר THE DRUM טור דעה אשר מפאת חשיבותו עיקריו שזורים בפוסט זה.
תחילה חשוב להבין את הרקע לפרסום הטור של פרקינסון. חברת הקוסמטיקה הבריטית LUSH הידועה בגישת האופנה הצבעונית והעליזה שלה, הודיעה בטוויטר מספר ימים קודם לכן, שהיא מפסיקה את כל פעילותה בערוצים החברתיים
פורנוגרפיה זה עניין של גיאוגרפיה (אמר סכיני, במחזה “בית התה של ירח אוגוסט”). אצל הבריטים, הקרים האלה, פורנוגרפיה זה בכלל עניין של אוכל.
סיפור קטן ולא ממש חשוב המוכיח עד כמה תאגידי ענק (כמו פוליטיקאים, למשל) יוצאים למלחמה על מה שיכול להחשב לשטויות, שספק אם מעניינות את הצרכנים והציבור, כלומר על כבודם.
במהלך חורף 2017 השיקה מבשלת הבירה אנהאוזר-בוש קמפיין למותג “באד לייט”. הקמפיין מבוסס 
על הסדרה המפורסמת והנצפית “משחקי הכס”. הקמפיין לטלוויזיה תוכנן לכלול סדרת פרסומות לשידור במסגרת משחקי הפוטבול האמריקאי בליגת NFL ובליגת המכללות וגם במסגרת משחקי גביע העולם בכדורגל ברוסיה בשנת 2018. לשיאו היה אמור הקמפיין להגיע במשחקי הסופרבול. בפועל הופקו כשתים עשרה פרסומות לטלוויזיה וכן גם קטעי ווידאו לשימוש במדיה הדיגיטלית.
תעירו מרצה לשיווק (שיווק, לא “שיווק”) או להתנהגות צרכנים באמצע הלילה ותתבעו ממנו באיומי אקדח: “תודה שאפשר ליצור צורך אצל אנשים!”, וכמה שתצמידו את קנה האקדח לרקתו הוא ימלמל: “לא ולא, אפשר לעורר צורך קיים, רדום, לא ידוע, לא מורגש. אבל ליצור צורך מאפס? חס ושלום! לא ולא! תירה כבר ונסיים את הפרשה”. אלפי סטודנטים חוו את התגובה הפבלובית הזו מפי המרצים שלהם, אשר מול אמירה של הסטודנטים שאפשר לייצר צורך, מייד לקחו אותם לסיור בפירמידות – פירמידות הצרכים של מאסלו. אברהם מאסלו.
בסופו של הסיפור שיפורסם בשורות אלה, יוכל הקורא להחליט אם לחוס על חיי המרצים לשיווק (שיווק, לא “שיווק”) ולהתנהגות צרכנים.
בספרד פועלת סוכנות פרסום בשם שקלטון (Shackelton). לסוכנות סניפים במדריד, בברצלונה וגם בסנטיאגו שבצ’ילה. בין לקוחות החברה ניתן למנות חברות מוכרות כמו אובר, דורקס, חברת הרכבות הספרדית, מקס פקטור, סוני פיקצ’רס ורשת המרכולים קרפור, לצד חברות פחות ידועות.
באתר האינטרנט שלה מפרסמת שקלטון חזון הכולל משפטים כמו:
“אנחנו יוצרים תוכן”. “אנחנו הוגים רעיונות שמערבים, מניעים ולעיתים חוצים את גבולות הפרסום והופכים לחדשות”. “אנחנו יוצרים מוצרים, אנחנו ממציאים דרכים חדשות לבטא דברים”.
וכמו: “משימתנו היא לתקשר, האובססיה שלנו היא להיות אפקטיביים, והמדיה שלנו היא הכל, כי כל דבר שקיים אומר משהו ואם המדיה אינה קיימת, אנחנו ממציאים אותה”.
כמו כל חזון, מדובר במילים גבוהות-גבוהות, אולם שקלטון נקטה יוזמה עסקית ראשונה מסוגה התואמת את רוח חזונה.