על פרסום וסביב פרסום. בעבר, כיום ולעתיד.
על ריאן ריינולדס, סופר כאן בעבר בפוסט קודם. ריינולדס הוא קומיקאי, שחקן ומפיק קנדי אשר השקיע במספר מיזמים עסקיים כמו מזקקה לייצור ג’ין וחברת שירותים סלולריים. יחד עם שותף הקים ריינולדס חברה למתן שירותי פרסום בשם Maximum Effort Productions, ויחד הם כותבים, מפיקים ויוצרים פרסומות. למעשה חברת הפרסום הוקמה על ידי ריינולדס ושותפו כדי לקדם, … להמשך קריאה
סאקיני אמר: “פורנוגרפיה זו שאלה של גיאוגרפיה”. גם תקינות פוליטית (וחברתית) של פרסומות היא שאלה של גיאגרפיה. והנה ההוכחה: אנחנו מרבים להתרשם ללמוד ולבחון פרסומות מארה”ב, בריטניה, אוסטרליה ושאר ארצות המערב.וכאשר מתעוררת סערה סביב פרסומת מסויימת באותן ארצות אנחנו מתייחסים אליהן (אל הפרסומת ואל הסערה) באמות המידה שלנו, תרבותנו, מנהגינו, המותר והאסור אצלנו, המקובל והלא … להמשך קריאה
ש. ארצי שר כבר מזמן את השיר “גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת”. נכון. האמת, גם אישה יכולה ללכת לאיבוד. דרך מרפסת או בדרכים אחרות. בכלל ללכת לאיבוד זה לא מסובך. לפעמים הולכים לאיבוד כשחוזרים על דרך שכבר הלכו בה אבל לא ממש זוכרים היכן לפנות. לפעמים הולכים לאיבוד כשהסוללה נגמרת בטלפון ואמצעי הניווט אינו פועל. לפעמים הולכים לאיבוד כאשר משהו מסיח את הדעת, לא שמים לב לסימן דרך או לפניה והופ, הולכים לאיבוד. ככה זה עם אנשים. אף אחד לא שומר עליהם.
עם מותג דברים אמורים להיות אחרת.
הנגשת פרסומות. נושא שאינו זוכה אצלנו לתשומת לב ולמחשבה מצד העוסקים בפרסום, מפרסמים ופרסומאים כאחד. ספק אם יש מי שנותן את דעתו לחשיבות הנגשת פרסומות וידאו בטלוויזיה ובמרשתת לבעלי מוגבלות בראיה, למרות שהנגשת פרסומות כלל לא צריכה להיות סוגיה לדיון, היא אמורה להיות מובנת מאליה. אחרי ככלות הכל, האינטרס של מפרסמים הוא למצות ככל הניתן את הקהל הפוטנציאלי למותגים שלהם, על כן אין זה סביר שיוותרו על קבוצה כל שהיא באוכלוסיה. כלומר, הם לא אמורים לוותר על בעלי מוגבלויות. היות אדם בעל מוגבלות כל שהיא אינה בהכרח פוסלת אותו מלהיות חלק מקהל מטרה למותג. הרי גם
המקום: שיקגו. הזמן: 1999.
במאי צעיר, בשם צ’ארלס סטון III, ביחד עם קבוצת חברים, שחקנים אפרו-אמריקאיים צעירים, משתעשע בתרגיל קומי ויוצר סרט עצמאי קצר, המתאר הווי של חבורת אפרו-אמריקאים צעירים (הם עצמם). הדמויות הן של צעירים אורבניים, משכילים, אינטליגנטיים, כנראה בעלי מקצועות חופשיים, אשר יש ביניהם קשרי קירבה וחברות עמוקה, היוצרים להם הווי ייחודי וביטויי לשון ייחודיים באמצעותם הם מתקשרים, משתעשעים ומביעים את חיבתם והתעניינותם זה בזה. בסרט, שנועד למעשה להציג את היכולות האמנותיים של הקבוצה בפני מפיקי סרטים במטרה להכנס לשוק הסרטים באורך מלא, הם נראים, כל אחד בביתו ברגעי רגיעה, צופים בטלוויזיה במשחק ספורט כלשהו או מול המחשב, שותים בירה בנחת. הסרט מציג את ההווי הפנימי של חבורת החברים, הם מתקשרים אחד אל השני בטלפון (קווי, חשוב להדגיש) ומריצים דחקה פנימית שלהם. את השאלה “מה שלומך?” הם שואלים:
הוא אף פעם לא מתעייף, הוא תמיד לבוש היטב, הוא שותה תמיד מרטיני מעורבב לא משוקשק, הוא תמיד יוצא “יבש” מכל צרה, הוא תמיד חטוב, הוא תמיד בכושר, הוא תמיד נחשק וכולם מכירים אותו ברחבי העולם. הוא, ג’יימס בונד. הוא כבר מזדקן, הגוף כבר לא מה שהיה פעם, לא בכושר, לא בחיטוב. הוא כבר לא. … להמשך קריאה